החלטה בתיק רע"פ 11841/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ב-ע"פ 71280/03 (כב' סגן הנשיא י' גרוס וכב' השופטות א' קובו ומ' רובינשטיין), אשר דחה את ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ב-ת"פ 2577/01 (כב' השופטת ל' פרנקל).

העובדות

2.        על פי עובדות כתב האישום, ב-13.8.2001 בשעות הערב השתמש המבקש, ללא רשות, ברכבו של מר שרון גיא. המבקש נטל את הרכב ממקום חנייתו בחניית בית החולים הרצפלד בגדרה ונסע בו. למחרת, הבחינו שוטרים במבקש, נוהג ברכב זה ופתחו בעקבותיו במרדף. במהלך המרדף ברח הנאשם מן השוטרים תוך נהיגה מהירה ופרועה, עד אשר נתפס ונעצר.

           נגד המבקש הוגש כתב אישום. בתחילה הואשם המבקש בגניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), אך סעיף אישום זה הומר - במסגרת עסקת טיעון - בסעיף קל יותר, של שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג לחוק. המבקש הודה, מצידו, בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. המדינה והמבקש סיכמו, כי המבקש יישלח לתסקיר שירות המבחן, שבעקבותיו יבואו בדברים לעניין העונש (פרוטוקול מיום 8.7.2002).

בית המשפט לתעבורה

3.        ב-8.7.2002 הורשע המבקש בבית המשפט לתעבורה, לפי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג לחוק, הכשלת שוטר, לפי סעיף 275 לחוק, ומעשה פזיזות, לפי סעיף 338(1) לחוק. כמו כן, הוא הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, בנהיגה ללא רשיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

4.        תסקיר המבחן הראשון (מיום 2.3.2003) המליץ להטיל על המבקש עונש מאסר, אשר ירוצה בעבודות שירות. בתסקיר מאוחר יותר (מיום 11.6.2003) תוקנה ההמלצה, לאחר שנודע לשירות המבחן כי נגד המבקש תלוי ועומד גם עונש מאסר על תנאי, ולכן הומלץ להטיל על המבקש עבודות שירות לתועלת הציבור לתקופה ניכרת. בשלב הטיעונים לעונש, דחתה המדינה את המלצת שירות המבחן, ודרשה להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי ופסילת רשיון. במסגרת זו, דרשה המדינה להפעיל את עונש המאסר על תנאי בן 12 חודשים, שהוטל על המבקש בגין קבלת רכב גנוב (ת"פ 3153/98).

           בית המשפט לתעבורה קיבל את עמדת המדינה וקבע:

"שרות המבחן התרשם ש[המבקש] אינו לוקח אחריות. כמו כן ציין שרות המבחן שעונש מוחשי יהיה בו כדי להציב בפני [המבקש] גבולות. מאסר על תנאי הינו עונש שיש מקום להפעילו במקום בו הנאשם אינו מטיב דרכיו ועובר עבירות נוספות. במקרה שבנדון, [המבקש] חרף המאסר המותנה אשר היה מונח כחרב על צווארו, עבר את העבירות נשוא כתב האישום... לדידי קיים אינטרס ציבורי ש[המבקש] ייענש באופן ההולם את חומרת מעשיו ובאופן אשר ירתיע את [המבקש] מלעבור עבירות נוספות".

ב-30.6.2003 גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל (מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל בגין הפעלת המאסר על תנאי) ופסילת רשיון נהיגה למשך 12 חודשים.

בית המשפט המחוזי

5.        המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי. הוגשו שני תסקירי מבחן מעודכנים (מתאריכים 27.11.2003 ו-28.11.2004), בהם צוין כי המערער מביע חרטה על מעשיו. שרות המבחן חזר גם בתסקירים אלה על המלצתו להטלת עונש של עבודות שירות לתועלת הציבור.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו:

"כבר מצינו בפסיקה כי בעוד ששרות המבחן מופקד בעיקר על הפן השיקומי ומתמקד בעבריין הרי שחובת בימ"ש היא לתת דעתו לכל ההיבטים הציבוריים ששרות המבחן אינו מופקד עליהם... אין מדובר כאן במעידה חד פעמית ובעבירה ראשונה, אלא בעבירות שחזר המערער וביצע שעה שתלוי ועומד מעל ראשו מאסר על תנאי לתקופה ניכרת... במקרה זה הרי שבסופו של דבר נוספה תקופת מאסר לא ארוכה יחסית מעבר למאסר המותנה שהופעל ואי אפשר לומר שיצאה שגגה מתחת ידיה של השופטת הנכבדה... לפיכך הערעור נדחה בזאת".

בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 25.1.2005.

בקשת רשות הערעור

6.        המבקש פונה לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור על חומרת העונש. לטענתו, הוא מצוי בעיצומו של תהליך שיקום, ושליחתו למאסר ראשון עלולה לדרדר את מצבו ולפגוע בתהליך השיקום. הוא חוזר ומפנה לתסקירי המבחן, בהם הומלץ על הטלת שירות לתועלת הציבור.

דיון

7.        דין הבקשה להידחות. שתי הערכאות הקודמות נתנו דעתן בהרחבה לגזירת העונש. חומרת העונש כשלעצמה אינה עניין המצדיק בחינה חוזרת בערכאה שלישית, אלא במקרים חריגים ומיוחדים שאין מקרה זה בא בגדרם (ראו: רע"פ 6896/04 גת נ' מ"י (טרם פורסם); רע"פ 7862/96 חיים נ' מ"י (לא פורסם)). המבקש לא הצביע על שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית בעלת השלכות רחבות, החורגות מהמקרה הבודד אשר תצדיק דיון בערכאה השלישית (ראו: רע"פ 227/04 מכלוף נ' מ"י (טרם פורסם)).